הוּנִין

מידע

מחוז: סַ'פַד (צפת)

מספר תושבים 1948: 1880

תאריך כיבוש: 31/10/1948

יחידה כובשת: חטיבת כרמלי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: משגב עם

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן 28.5 ק"מ מצפון לצפת, על הר עאמִל [הרי רמים], בגובה 650 מטרים מעל פני הים ובקצה מדרון שהשקיף על החלק הצפוני של עמק החולה. ב-1179 בנו הצלבנים בהונין את המצודה שַסטֶל נֶף. מגני המצודה נכנעו ל סֿלאח אל-דין לקראת סוף 1187, אולם הצלבנים שבו וכבשו אותה ב-1240 וגורשו סופית על-ידי הסולטאן הממלוכי בַּייבַּרס ב-1266. בסוף המאה ה-19 תיארו נוסעים את הונין ככפר בנוי אבן, בו חיים כמאה תושבים, מוסלמים ברובם. עד 1923, עם קביעת הגבול בין לבנון ופלסטין בידי בריטניה וצרפת, היה הכפר חלק מלבנון. ב-1931 נמנו בכפר 1,075 תושבים שהתגוררו ב-233 בתים. ב-1944-45 חיו בהונין וב[כפרים הלבנוניים] חוּלא ועֻדַיְסָא הסמוכים 1,620 תושבים. שטח שלושת הישובים עמד על 14,224 דונם, מהם 486 שנרכשו בידי יהודים. תושבי הכפר התפרנסו בעיקר מחקלאות, וגידלו דגנים ומטעים. בכפר היו שני מעיינות ומאגר מים בצד הדרום-מערבי של אתר הכפר. כמו כן היו בכפר מסגד ובית-ספר יסודי לבנים.

כמו הרוב המכריע של הכפרים באצבע הגליל, נכבש הונין באפריל-מאי 1948, במהלך מבצע יפתח
שנועד לכבוש את הגליל העליון המזרחי. בראש המבצע עמד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, והוא הובל בידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח. דו"ח מודיעין צבאי ישראלי קבע שהכפר פונה בידי תושביו ב-3 במאי 1948. כוחות ציוניים טרם הגיעו לכפר באותה עת, ודו"ח של הפלמ"ח טען שכוחות ערביים הורו לתושבי הונין לפנותו עד ה-14 במאי. עדי ראייה מהכפר הסמוך אל-ח'אלסֿה שהתראיינו 25 שנים מאוחר יותר זכרו שבבוקר בו נכבשה צפת, 11 במאי, הם החליטו לפנות נשים וילדים להונין. כשח'אלסה נכבש כמה ימים מאוחר יותר, מיליציית הכפר נסוגה זמנית להונין ומשם כפי הנראה ללבנון, עם שאר אנשי הונין.

[קיבוץ] משגב עם נוסד ב-1945 על החלק הצפוני של אדמות הכפר. יהודים מעיראק ומתימן ייסדו ב-1951 את [מושב] מרגליות על אדמות הכפר, ליד אתר הכפר, מדרום. כיום נותרו באתר בית-הקברות, בית-הספר היסודי שמשמש את הישראלים כמחסן חקלאי והמצודה הצלבנית, שמהווה אתר תיירות. את האדמות שבסביבה מעבדים ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 454-455

מידע ממקורות נוספים:

ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין שדו"ח המודיעין הצבאי הזכיר את הונין כאחד מהכפרים שהתרוקנו מתושביהם בשל התקפות קרקעיות או הפגזת מרגמות, או משום שתושביהם חששו להיקלע לקרבות באזור (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 172).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בשלושת הכפרים 1,879 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)).
על-פי אנדי יחזקאל היו תושבי הכפר מוסלמים שיעים, ובסוף אפריל 1948 היו בכפר כ-100 לוחמים מקומיים ומצבא השחרור הערבי. ב-23 במאי פשט הפלמ"ח על הכפר ורוב תושביו ברחו, אך שבו בחודש הבא לכפרם שלא נכבש והיה מצוי בשטח הפקר בין ישראל ללבנון. באוגוסט ביקשו תושבי הכפר "לחיות כמיעוטים נאמנים במדינת ישראל"; השר לענייני מיעוטים בכור שטרית המליץ לקבל את בקשתם, אך זו לא נענתה. באותו חודש נכנס הצבא הישראלי לכפר וגירש כמה תושבים. במהלך הקיץ נאנסו ארבע מבנות הכפר ואחר כך נרצחו בידי חיילים מחטיבת עודד. בעקבות תקרית גבול בספטמבר פשטו יחידות של חטיבת כרמלי על הכפר, הרגו 20 תושבים, פוצצו את המסגד ועוד כ-20 בתים. התושבים נמלטו ללבנון. במהלך במבצע "חירם" נכבש הכפר ב-31 באוקטובר בידי חטיבת כרמלי (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער הרי נפתלי של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

תמונות

סרטונים

חוברות

אחר

פרסומים
רוב יערות ואתרי קק"ל על חורבות כפרים פלסטיניים 04/2014
"ומה סבא שלך היה אומר על זה?” 04/2012
"לא התעמקתי בזה בכלל" 11/-0001