זַרְנוּקָה

מידע

מחוז: אלרַּמְלָה

מספר תושבים 1948: 2760

תאריך כיבוש: 27/05/1948

יחידה כובשת: גבעתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: גבתון

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: איזור תעשיה של רחובות

רקע:

הכפר שכן באזור שטוח במישור החוף המרכזי, עשרה ק"מ מדרום מערב לרמלה. בסוף המאה ה-19 הוא תואר ככפר שבתיו בנויים לבני בוץ וקש, עם גנים וקווי צבר מסביבו. ב-1931 נמנו בכפר 1,952 תושבים, שהתגוררו ב-414 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-2,380, כולם מוסלמים. בום כלכלי בשנים האחרונות של המנדט הבריטי הביא להתרחבות הבנייה בכפר. היו בכפר מרפאה ובית ספר יסודי לבנים, שנוסד ב-1924. באמצע שנות ה-1940 למדו בבית הספר, שהציע לימודי חקלאות, 252 תלמידים. בית ספר יסודי לבנות נוסד ב-1943, ולמדו בו עם פתיחתו 65 תלמידות. כלכלת הכפר התבססה על גידול פירות, בעיקר הדרים. פרדסים הקיפו את זרנוקה כל עבריו, והושקו מבארות. שוק שבועי התקיים בכפר בשבתות ושימש גם סוחרים מיפו, לוד ורמלה.

חיילים מחטיבת גבעתי כבשו את הכפר ה"נטוש למחצה" ב-28 במאי 1948, במהלך מבצע ברק, לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס. המעשים שבוצעו בזרנוקה תוארו במכתב ל"על המשמר": "חייל סיפר לי כיצד אחד החיילים פתח דלת וירה בסטן שלו [על] ערבי זקן, זקנה וילד בהנף אחד, כיצד הוציאו את הערבים [...] מכול הבתים והעמידום במשך כול היום בשמש, בצמא ורעב עד שיביאו 40 רובים [...]. הערבים טענו שאין להם. בסוף גרשום מהכפר לעבר כפר-יבנה". [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, עמ' 177]. מקורות ישראליים צוטטו ב'ניו יורק טיימס' כאומרים שזרנוקה וקוביבה נכבשו בקרב בן ארבע שעות. מוריס כותב שהכפר היה ידידותי ליישוב, אך למרות זאת חיילים וחקלאים מישובים סמוכים בזזו את בתיו אחרי כיבושו. הכפר נהרס ביוני. באוגוסט, קבוצת שילר הסמוכה ביקשה מהמוסדות המיישבים להעביר לידיהם את אדמות זרנוקה. מוריס לא מציין אם הבקשה יושמה, אך מצביע על כך שב-27 במאי 1949 התיישבו מהגרים באתר הכפר ההרוס.

בסוף 1948 הוקם היישוב זרנוקה באתר הכפר, וכיום זוהי שכונה של רחובות, שנוסדה ב-1890. מושב גן שלמה, שנוסד ב-1927, התרחב בהמשך על אדמות הכפר. גיבתון (1933) וגבעת ברנר (1928) התפשטו אף הם לאדמות הכפר והתמזגו עם פרברי רחובות. באתר הכפר נראים בתי היישובים הישראליים וגדלים בו עצי תות ושיחי צבר. הבתים הספורים שנותרו מהכפר מיושבים בידי יהודים או מגודרים ומשמשים לאחסון. האדמות מסביב משמשות לחקלאות.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 424-425

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מוסיף כי אנשי זרנוקה כלל לא התנגדו לכניסת חיילי גבעתי, וכי מחו על כך שמאלצים אותם לעקור אל "אויביהם הערבים האנטי ציונים". למחרת היום חזרו מגורשי זרנוקה וסיפרו כי אנשי יבנא גירשום כבוגדים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 177).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,761 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 36).
לפי אנדי יחזקאל, קרית משה ברחובות, איזור התעשיה של רחובות וגבתון נבנו על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
 

תמונות

סרטונים

לדמיין את השיבה

חוברות

אחר

פרסומים
מידע על זרנוקא 12/2003
תמונת מראה 31/05/2014