לִפְתָא

מידע

מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)

מספר תושבים 1948: 2960

תאריך כיבוש: 01/01/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: שכונות צפוניות של ירושלים (רוממה עילית, קרית בעלז, קרית צאנז, הר חוצבים, סנהדריה המורחבת, רמות אשכול, גבעת המבתר, רמות אלון)

רקע:

הכפר ניצב בגובה 675 מטרים מעל פני הים, במורד גבעה תלולה, וצפה לעבר ואדי סלמן [נחל נפתוח]. ירושלים שכנה חמישה ק"מ מדרום-מזרח. יש הסבורים כי לִפְתָא הוקם על אתר מֵי-נַפְתוֹחַ, מקור מים ליד ירושלים שמוזכר בספר יהושע. בתקופה הרומית שמר המקום על שם זה, ובתקופה הביזנטית נקרא נֶפְת'ֹו. בתקופת הצלבנים היתה התייחסות למקום בשם קְלֶפְּסְטָה. ב-1596 מנתה אוכלוסיית לִפְתָא 396 תושבים. ב-1834 במקום נערך קרב בהלכו הביס הצבא המצרי בפיקוד אבראהים פשה מורדים מוקמיים. ב-1931 התגוררו בכפר ובשכונת שנלר 1,893 תושבים ב-410 בתים, בנויים בעיקר מאבן. לקראת סוף תקופת המנדט התרחב הכפר בצורה ניכרת לכיוון מזרח, במעלה הר ח'לת אל-תרחא, עד שהכפר התחבר לשכונת רוממה של ירושלים. ב-1944-45 חיו בכפר 2,550 תושבים, מוסלמים ברובם, מלבד 20 נוצרים. אדמותיו השתרעו באותה עת על 8,743 דונם, מהם 756 שנרכשו בידי יהודים. היה בכפר מסגד, אתר מקודש לזכר שיח' בדר, ומספר חנויות במרכז הכפר. היה בו בית ספר יסודי לבנים ובית ספר בנות שנוסד ב-1945. בנוסף היו בו שני בתי קפה ומועדון חברתי. הכפר היה למעשה פרבר של ירושלים, וקשריו הכלכליים עם העיר היו חזקים. חקלאי לִפְתָא שווקו את תוצרתם בשווקי העיר והשתמשו בשירותיה. הם נטעו באדמותיהם דגנים, ירקות ופירות, כולל זיתים וענבים. מי השתייה נשאבו ממעיין בואדי אל-שאמי.

'ספר תולדות ההגנה' מוסר שאבטחת היציאה המערבית מהעיר הצריך את פינוי הערבים מרוממה ושיח' בדר, וכי לאחר מכן, הערבים של לפתא התפנו אף הם. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, ההגנה הרגה בדצמבר 1947 בעל תחנת דלק ברוממה, בטענה שמסר מידע לכוחות ערביים על שיירות יהודיות. למחרת, נזרק רימון לעבר אוטובוס יהודי. ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף מוסיף שבית קפה בלפתא הותקף ב-28 לחודש בירי וששה אנשים נהרגו ושבעה נפצעו. לפי ה'ניו יורק טיימס', חברי הלח"י היו אחראים לירי. לפי אל-עארף רוב תושבי ליפתא עזבו אחרי תקיפה זו והשאר פונו זמן קצר לאחר מכן. בהמשך פשטו ההגנה, אצ"ל ולח"י שוב ושוב על רוממה ועל לפתא. רוב הבתים בצד המזרחי של לפתא נהרסו. לפי מוריס, הדבר נעשה על מנת לגרש את התושבים מבתיהם. ב-7 בפברואר 1948 הביע בן גוריון את סיפוקו מהתקיפות, באומרו "מבואכה לירושלים דרך ליפתא-רוממה, דרך מחנה יהודה, רחוב המלך ג'ורג' ומאה שערים – אין זרים [ערבים]. מאה אחוז יהודים". [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 79].

גבעת שאול נבנתה על אדמות הכפר ונעשתה חלק מירושלים. רוב בתי הכפר שנותרו באתר נטושים, אם כי כמה מהם שופצו לשימוש משפחות יהודיות. אגן שנבנה סביב המעיין בואדי אל שם ניצב בהריסות. ניתן להבחין במסגד ומועדון הכפר מצפון למעיין. ליד המסגד, מצדו המערבי, בית קברות מכוסה בשיחים ועשב בר. מטע התאנים והשקדים של הכפר ממוקם בתחתית ואדי, ליד פלג שנובע מהמעיין. משפחות יהודיות עברו לשלושה מבתי הכפר הישנים. הריסות בתים אחרים נראים בחלקים שונים של האתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 289-292

 

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, החל בדצמבר 1947 לוחמים משני הצדדים סביב רוממה ולפתא צלפו אלה על אלה מדי יום (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 76).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,958 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
לפי אנדי יחזקאל תושבי הכפר היו ידועים בקשריהם עם היהודים ובמכירת קרקעות. בדצמבר 1947, קיבלו תושבי לפתא הוראה מהועד הערבי העליון לפנות את הנשים והילדים מן הכפר כדי לשכן בו חיל מצב. חלק אכן עזבו ובמקומם נכנסו לכפר לוחמים. יחזקאל מוסיף שתושבי לפתא שעזבו את הכפר, עברו לאיזור רמאללה. כיום שוכנות על אדמות הכפר שכונות צפוניות של ירושלים (רוממה עילית, קרית בעלז, קרית צאנז, סנהדריה המורחבת), איזור התעשיה בהר חוצבים, וכן שכונות של ירושלים מעבר לקו הירוק (רמות אשכול, גבעת המבתר, רמות אלון). תכנית חדשה מאיימת לבנות במקום שכונה יהודית ולהרוס חלק מן הכפר  (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך שמורת ליפתא (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

סרטונים

פאנל: סוגיית השיבה של הפליטים הפלסטינים בפעילות של החברה האזרחית בארץ

הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים

חוברות

זוכרות את ליפתא 04/2005

אחר

פרסומים
שבט בני חסן 12/2007
זוכרות את הקטסטרופה 04/2014
אנשים, זה כל הסיפור 06/2013
לצלם את שרידי היישובים מהנכבה: אירוע נעילה לתערוכה "מה שאיננו" 08/2012
הדרך אל הכפר // סיור בלִפתא 2012
ערב דיון מס' 5 ונעילת התערוכה "לקראת שיבת פליטים פלסטינים": מתכננות ומתכננים מגיבות לתערוכה 05/2012
בתים פלסטינים במערב ירושלים: צילומים וסיפורים 10/2008
הרס מסגדים ומקומות תפילה מוסלמים אחרי הנכבה 03/2005
התנגדות לתוכנית הבנייה בליפתא 08/2004
רגע לפני שהשקדיות ייעלמו 31/01/2011
כפר שיש לו עם 30/11/2004
אומרים ישנה ארץ 08/2012
עדויות אודות האתר
יום בליפתא 29/07/2013
אחמד, בן של תושבי ליפתא בעבר 28/06/2013
אוסמה רביע, יו"ר הארגון הערבי של ליפתא בעמאן, ירדן, ובן של תושב הכפר 26/06/2013
אילן שטייר, מרכז הקואליציה להצלת ליפתא 20/05/2013
אחמד חרוף, רכז התכנית לתיעוד בבצלאל 19/05/2013
גדי עירון, ארכיטקט 01/05/2013
דניאל שוורץ, במאית סרטים 21/05/2013
סוסוני בג'יס, אגודת ליפתא בשיקגו 03/05/2013
מוחמד אבו ליל, תושב ליפתא בעבר 28/06/2013
איציק שוויקי, מנהל מחוז בעמותה לשימור אתרי מורשת בישראל 23/06/2013
סרי נאסר, תושב ליפתא בעבר 26/06/2013
יוני יוחנן, תושב ליפתא 03/06/2013
עאידה נג'אר, תושבת ליפתא בעבר 26/06/2013
ראידה אדון, אמנית 24/07/2013
דוד קירמה, תושב ליפתא בעבר 06/06/2013
ציפי קירמה, תושבת ליפתא בעבר 16/06/2013
יעקב עודה, תושב ליפתא לשעבר 23/05/2013
אליהו אונגר-סרגון, במאי סרטי תעודה 06/05/2013
שמואל גרואג, ארכיטקט ויועץ לשימור מורשת 29/07/2013
אמינה, תושבת ליפתא בעבר 03/06/2013
אירועים אודות האתר
יום הנכבה בלפתא- סיור שיבה וירטואלי ללפתא
סיור נכּבּה בלִפְתָא
סיורים לאתר
בעקבות הנכּבּה המתמשכת באל-קודס: סיור בלפתא והפגנה באלשיח' ג'ראח
הדרך אל הכפר // סיור בלִפתא
סיור בלפתא - דיווח
סיור בלִפתא - דיווח
פעילויות אודות האתר
השיבה לליפתא