מידע

מחוז: טַבַּרִיָּה (טבריה)

מספר תושבים 1948: 420

תאריך כיבוש: 22/04/1948

יחידה כובשת: יחידות ההגנה

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר ניצב על החוף המערבי של הכנרת, לרגלי הר [הארבל], ארבעה ק"מ מצפון-מערב לטבריה. ככל הנראה שכנה במקום העיירה הקדומה מגדלא שמוזכרת בברית החדשה כביתה של מריה מגדלנה. בתלמוד מופיע המקום כמִגְדָל נוּנַיָה, מרכז דייג והמלחת-דגים. בתקופה הרומית נודע המקום כטריכיאי, עיר יהודית מבוצרת ומשגשגת שנודעה באריגה, צביעת בדים ודייג. נוסע שוויצרי שעבר בכפר ב-1821 הבחין בדלותו, ובסוף המאה ה-19 הוערך מספר תושבי-הכפר ב-80. ב-1931 התגוררו בכפר 284 תושבים ב-62 בתי אבן, מלט ובוץ שנבנו בצפיפות ברובם; כמה מהבתים שלחוף הכנרת נבנו במרווחים גדולים יותר. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-360, מוסלמים כולם. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,607 דונם, מהם 789 אשר נרכשו בידי יהודים. אתר-דת ניצב בקצה הצפוני של הכפר. שרידי המבצר הצלבני של מגדלא, שנודע בהמשך כקלעת [מבצר] נַעְלָא, ניצב בפסגת-ההר, ממערב לכפר. כלכלת-הכפר התבססה על חקלאות. ירקות ודגנים היו היבולים העיקריים, וכמו כן גידלו התושבים הדרים ובננות.

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס תושבי-הכפר עזבו ב-22 באפריל 1948, בעקבות תקיפה צבאית וכן בשל ירידת המורל נוכח כיבוש טבריה הסמוכה ב-18 באפריל. כוחות ההגנה שהוצבו בעיר כבשו ודאי את הכפר מספר ימים לאחר כיבוש העיר.

הישוב מגדל, שנוסד ב-1910 על אדמה שרכשו ציונים, הוקם קילומטר וחצי מצפון-מערב לכפר. אחרי 1948 התרחב הישוב על אדמות-הכפר. באתר-הכפר פזורים עיי-חורבות וכמה עצי זית ודקל. ממבני הכפר נותר על תלו רק אתר-הדת, מבנה אבן נמוך ורבוע. האדמה מסביב מעובדת בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 529-530

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 418 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
 

תמונות

אחר