ח'רבּת זַלָפַה

מידע

מחוז: טולכרם

מספר תושבים 1948: 240

תאריך כיבוש: 01/04/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן על גבעה קטנה שהתנשאה מעל מישור רחב, 15 ק"מ מצפון-מערב לטול כרם. תושבי הכפר הגיעו במקור מהכפר עתיל על-מנת לעבד אדמות, ובהדרגה התיישבו במקום. בסוף המאה ה-19 תואר הישוב ככפרון קטן שמעיינות נובעים בדרומו. במרכז הכפר היה מקבץ בתים, אך רבים ממבני המגורים של הכפר היו פזורים ברחבי האדמה החקלאית. החקלאות התבססה על גידול אבטיחים, ירקות, דגנים, זיתים ובננות. ב-1994-45 נמנו בכפר 210 תושבים, ושטח אדמתו ואדמת ח'רבת ברכת ע'זיה הסמוכה עמד על 7,713 דונם, שמתוכם נרכשו 617 בידי יהודים.

מטה ההגנה ראה באזור החוף שמצפון לתל-אביב את לב המדינה היהודית העתידית, והחליט לרוקן אותו מתושביו הערבים עד 15 במאי 1948. בתחילת אפריל 1948 הוצאה סידרה של צווי-גירוש לכפרים שנותרו באזור. באמצע אפריל הגיעו נציגי ההגנה להסכם עם תושבי ח'רבת זלפה לפיו אם הללו יעזבו, ישובים ציונים ישמרו על רכושם וירשו להם לחזור לבתיהם אחרי המלחמה. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס "נראה שעזיבתם באה בלחץ ההגנה" [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 166]. בסוף החודש ובתחילת מאי הרסה ההגנה באופן שיטתי את בתי-הכפר ובתים בכפרים אחרים בסיוע מתיישבים ציונים מקומיים.

על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים, והכפר נמחה כליל. האתר המקורי והאדמות שמסביבו מכוסים בפרדסים ישראלים.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 567-568

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מציין כי תושבי הכפר "במשך שנים ארוכות הטרידו את הישובים היהודיים באזור" (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 166).

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 244 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 64)). 

תמונות

סרטונים

חוברות

אחר