זוכרות - השיבה לליפתא

השיבה לליפתא

כמאה חמישים אישה ואיש, מהם פלסטיניים יהודים ובינלאומיים, כולל ילדים וילדות, השתתפו בסיור לכפר ההרוס ליפתא, שנערך תחת הכותרת "השיבה לליפתא", בשבת 13.5.2006. הסיור התאפשר תודות לשיתוף פעולה של מספר ארגונים, ביניהם בדיל (Badil), ארגון מרכזי הנוער במחנות הפליטים (UYAC) וזוכרות.

האירוע החל במחסום שועפאת, הנמצא בכניסה הראשית למחנה הפליטים שועפאת, לשם הגיעו מכיוון הצד הפלסטיני מרבית המשתתפים הפלסטינים ממחנה הפליטים ומכפרים סמוכים בגדה, כשהם נושאים כרזות ומפתחות סימבוליים של בתיהם בליפתא. בצדו הישראלי של המחסום קיבלו את פניהם משתתפי הסיור היהודים, הבינלאומיים ופלסטינים נוספים, ויחדיו עלו כולם על אוטובוסים ונסעו לכיוון בתי הכפר הנטושים בליפתא. בנוף היפהפה של הכפר, בסמוך למעיין הנובע, התקיים הטקס המרכזי של הסיור. בטקס נשאו דברים נציגי הארגונים שעמדו מאחורי הסיור, תושב הכפר המקורי סיפר על הכפר ושיתף מזיכרונותיו ונכדתו הוסיפה ושיתפה בתחושותיה המלוות את הסיור. במהלך הטקס והסיור כולו, נכחו באזור מספר מבקרים שבאו לטבול במעיין, מהם חרדים וישראלים נוספים, שהביטו במבט משתומם על המתרחש. עם תום הטקס חולקו שקיות אשפה למשתתפים ונערך ניקוי יסודי בסביבות מעיין הכפר ובתיו, בטרם שבו איש איש לביתו. את האירוע סיקרו כלי תקשורת שונים, ביניהם "ידיעות אחרונות", "הארץ", אל-ג'אזירה, סוכנות הידיעות איי פי, ורשתות הטלוויזיה הפלסטינית והטלוויזיה הספרדית.

דברי טל דור בליפתא

אני בוחרת לדבר בעברית כאן היום, כי חשוב לי לדבר על נכבה בעברית. אני מאמינה שלדבר את הנכבה בעברית תרחיב את השפה, ותשנה אותנו – אלה שמדברים עברית, ותאפשר לנו ליצור מציאות אחרת שמסרבת להתקיים אחת על חשבונם של אחרים.

אני נולדתי וגדלתי בחיפה, לא למדתי על הנכבה, לא למדתי על הפליטים, אני לא יכולה להגיד שלא ידעתי, לא רצינו לדעת. אני עומדת פה היום בשם עמותת זוכרות שלא מוכנות יותר להגיד שלא ידעתי או לא למדתי, אלא שאנחנו רוצות ללמוד מתעקשות לזכור וללמד אחרות ואחרים על הנכבה, על הפליטים ועל חזון משותף.

אני שמחה וגאה להיות פה היום איתכם בליפתא ולהתארח באדמתכם.

אינשאללה אתן/ם ששתלתן/ם את העצים האלו, שעבדתן/ם את האדמה הזו ובניתן/ם את הבתים תוכלו לחזור ולגור על האדמה שלכם ותוכלו לבחור את מי להזמין להתארח על אדמתכם. אני מתחייבת פה היום להיות שותפה למאבק הצודק שלכם לשוב לאדמתכם. המאבק הזה הוא לא רק המאבק שלכם אלא גם שלנו הציבור היהודי שחי כאן.

ביום שתוכלו לממש את זכותכם לשוב לליפתא ותהיו אזרחים שווים על האדמה הזו, יהיה זה יום חשוב וגורלי גם לנו. אז גם אנחנו נהיה אזרחים שווים.

חשוב שנזכור שהנכבה שהחלה ב-1948 נמשכת גם היום, בכיבוש היום יומי של העם הפלסטיני. אני מאמינה שהמאבק על הזיכרון והמאבק על ההווה הכרחיים על מנת לבנות עתיד צודק וטוב יותר לכולנו.