אז אתם מביאים את הנרטיב הפלסטיני? למה כל הסיפור הזה בכלל צריך לעניין יהודים?


בעוד שיהודים רבים בישראל כלל אינם מכירים את המושג נכבה, את הרקע ההיסטורי ואת משמעויותיו, עבור הפלסטינים מדובר ביסוד מרכזי בזהות האישית הקולקטיבית. אף על פי כן, הנכבה מַבנה גם את הזהות של החברה הישראלית ואת המציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו לא מבקשות להציג "נרטיב פלסטיני" כנגד "נרטיב ציוני" אלא להנגיש לציבור מידע היסטורי, עובדות ונתונים, שאינם מוכרים לציבור היהודי בישראל ומוסתרים ומוכחשים באופן רשמי וממוסד על ידי מדינת ישראל.

אנחנו, פלסטינים ויהודים, מרגישים שייכים לארץ הזו: לאנשיה שכאן ושאינם כאן, לשפה ולתרבות, לבתים, לוואדיות ולעצי הזית, להיסטוריה הקרובה והרחוקה, וכן - גם לנכבה. הנכבה, אסונו של העם הפלסטיני, היא חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו ושל משפחותינו ועמנו. הכרת הנכבה היא גם הכרות טובה יותר עם החברה היהודית בישראל. אין שום דבר אמיץ בהמשך הטמנת הראש בחול. כיסוי העבר הפלסטיני הוא גם כיסוי העבר וההווה של מדינת ישראל. בפועל הנכבה קיימת בנוף, במשפט, בפוליטיקה, בזכרונות ובתקוות ובכלל בחיי היום יום בארץ הזו.

מדינה בלעדית ליהודים וללא פלסטינים היא אולי חלום של חלק מהיושבים כאן, אבל היא לא מוסרית והגיע הזמן להודות: על אף מאמצי הנישול ארוכי השנים, היא גם לא אפשרית. יחסי אי שוויון מובנים רעים לכל הצדדים. אחרי כמעט מאה שנים של אידיאולוגיה של בידול ובלעדיות, גזענות ומיליטריזם קל לראות שהאסון הפלסטיני הוא גם אסון ליהודים.

ההיסטוריה של הקשר היהודי לארץ ישראל ושל החיים המשותפים בין יהודים לבין ערבים ואחרים היא ארוכה יותר מאשר ההיסטוריה של האידיאולוגיה הציונית האירופאית. מראשית הציונות התקיימה גם התנגדות יהודית לאידיאולוגיה הציונית. גם ההיסטוריה הזו היא חלק מההיסטוריה שלנו: היסטוריה של יהודים ספרדים, מזרחים ואשכנזים, חילוניים ודתיים, נשים וגברים, שיצאו נגד תפיסת העליונות היהודית ונגד פרקטיקות של הפרדה ונישול ובחרו בצדק ושוויון.