למה אתן אומרות 'גורשו'? זה לא המנהיגים שלהם שאמרו להם לברוח?


בניגוד לטענה הרווחת, מקורות היסטוריים, בהם מסמכים של הצבא הישראלי, מוכיחים כי עיקר העקירה של התושבים הפלסטינים בוצעה בחודשי המלחמה הראשונים כתוצאה מ"פעולות צבאיות של הכוחות הלוחמים היהודיים." ההפחדה וההנסה של אוכלוסייה אזרחית הייתה טקטיקה מכוונת של הכוחות הציוניים, זאת לצד גירושים יזומים בשיירות רגליות או במשאיות צבאיות. תפקיד ההנהגה הערבית בעזיבת הפלסטינים היה זניח.

גירוש תושבים מבתיהם ומניעת שיבתם הוא פעולה קיצונית ואכזרית, הפוגעת פגיעה חמורה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר, ולכן הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי באופן חד וגורף. הגירוש והנישול של האוכלוסיה הפלסטינית, בסדר הגודל שבו בוצעו, לא ניתן להצדקה כחלק מאירועי הלחימה. כ-750,000 נשים וגברים הפכו לפליטים במלחמה הזו ורכושם הופקע. כמחציתם הונסו או גורשו לפני הצטרפות צבאות ערב למלחמה. את מניעת השיבה אי אפשר להצדיק ואין לה גם קשר לשאלת האחריות לפרוץ המלחמה.

המחשבה שאפשר להפריד את תוצאות מלחמת 1948 מכל מה שקרה וקורה אחריה ו"לעבור הלאה" מבוססת על תפיסת עליונות יהודית-ציונית שאין לה כל הצדקה היסטורית, משפטית או אנושית. ראשית, מדיניות הגירוש לא הוגבלה לשנות המלחמה ונמשכה בשנות החמישים ב-1967 ובאירועים נוספים. שנית, גישה כזו מוחקת לחלוטין את הפלסטינים עצמם: האסון לא נגמר עבור פליטים שלא יכולים אפילו לבקר בהריסות כפרם, עבור משפחות מפוצלות שלא יכולות לשמוח או להתאבל יחד, עבור תושבת יפו שאחותה נצורה בעזה או עבור תושב ג'נין שרוצה להתחתן עם אהובתו מחיפה.

גירוש הפלסטינים נכרך לעיתים קרובות בגירושים אחרים לאורך ההיסטוריה, ומקבל הצדקה כתוצאה מהם. אף גירוש אינו מוצדק. גם יהודים נעקרו וגורשו באכזריות, זו אחת הסיבות שהעולם הכיר בזכותם למדינה ריבונית. ברוב המקרים (כולל ספרד הקתולית וגרמניה הנאצית) הפושעים התנצלו, פיצויים שולמו, אנדרטאות הוקמו, תכנים חינוכיים פותחו וצאצאי הקורבנות יכולים לקבל אזרחות וזכויות. אותו הדין צריך להיות תקף גם לגבי יהודי ארצות ערב והאסלאם, ככל שירצו לשוב למדינות מוצאם. אף אחד מהצעדים האלה לא בוצע בהקשר הפלסטיני, מה גם שהשליטה והדיכוי נמשכים.