במה עוסק "חוק החרם"? נדמה שאם נשאל ישראלים את השאלה הזו, בעיקר את מתנגדי החוק, התשובה שתתקבל היא שהחוק אוסר קריאה להחרים את מוצרי ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967. זו תשובה שגויה והדבר מפתיע לאור הזמן הקצר כל כך שעבר מאז עבר החוק בכנסת. בפייסבוק מתרבים פרצופים של א/נשי שמאל מעוטרים בכפתורים המצהירים על החרמתם את מוצרי ההתנחלויות.
ובכן, החוק הנ"ל אוסר על אזרחי המדינה כל פעולה המעודדת הימנעות מ"קשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה, או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית". לא "שטחים", לא "התנחלויות" ולא בטיח. החוק עוסק בעידוד חרם על ישראל כולה.
הספין המוצלח של מתנגדיו מציג אותו כחרם על התנחלויות רק בגלל שזה החרם היחיד לו הם מסכימים וחלקם אף פועלים למענו, למשל במקרה של האמנים שהחרימו את בית התרבות באריאל.
לעומתם, ממשלת ישראל הימנית עושה סימנים כבר זמן מה שהיא אשכרה מבינה על מה הסכסוך הישראלי פלסטיני: על הכיבוש של 1948 ועל מניעת שיבת הפליטים הפלסטינים מאז הייהוד האלים של הארץ. כך, למרות שהשמאלנים מלמדים אותנו כבר שנים, שכביכול מדובר בכיבוש "המשחית" של הגדה המערבית ועזה ב-1967, ולמרות שהצליחו להבנות את היישובים הקולוניאליים שהוקמו בהם כ"התנחלויות" (פוליטיות, הוסיף רבין), דווקא הימין הישראלי מזכיר לנו, בדרכו העקומה כמובן, שהנכבה והקמת המדינה היהודית הם מקור הסכסוך.
רה"מנו הגיב באפולוגטיות מביכה לאבו מאזן שהפלסטינים אשמים בנכבה "מנהיגיהם אמרו להם לברוח והאיצו באזרחים לפנות את השטח כדי לאפשר לצבאות לנוע ביתר קלות בלחימה לחיסול ישראל". אה, והם גם לא קיבלו את תכנית החלוקה, שהיתה מה זה צודקת ולכן מגיע להם.
שר החינוך מתאמץ כל הזמן לחזק את היהודיות של המדינה במערכת החינוך כאילו לא די בלאומנות הקיימת בה. הוא גם מזכיר שאסור לומר נכבה בבתי הספר שמא נשמותיהם הרכות של תלמידינו ישברו מכך.
חוק החרם משלים היטב את ההיגיון הזה. לפיו יש להעניש את כל מי שמעז להציע להתנגד לאפרטהייד ההולך ומתהווה כאן. בקרוב, גם בעזרת זכוכית מגדלת לא נוכל להבחין בהבדלים בין משטר ההפרדה שנהג בדרא"פ לזה אצלנו כיום.
ההשוואה הזו רלוונטית כי החרם המתפתח על ישראל, נובע מהקריאה של מאות ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית, ומתחיל להידמות לחרם שהצליח להביס את המשטר הגזעני ביבשת השחורה. בזמנו מדינת ישראל נותרה היחידה במדינות העולם שלא החרימו את משטר האפרטהייד ואולי לכן ממשלתנו ממהרת כיום לחוקק חוק אנטי דמוקרטי במהותו המאיים על כל מי שיפעל למגר את האפרטהייד המקומי.
ארגוני השמאל שעתרו לבג"ץ נגד החוק, בשם חופש הביטוי הליברלי, עשו את המעשה הנכון וכל דמוקרט צריך לייחל לכך ששופטי בג"ץ יצילו אותנו מחוק נורא שבישלה ממשלה גזענית. אבל המאבק החשוב על חופש הביטוי, אסור לו לעוור את עינינו מלראות שמדובר כאן על מאבק עמוק בהרבה: בין יהודית לדמוקרטית. האופציה היהודית בוורסיה הציונית הגזענית והקולוניאלית מול דמוקרטיה ושוויון לכלל תושבי הארץ ופליטיה שיבחרו לחיות בה.