להלן טקסט ההתנגדות לתוכנית הבניה:

22 פברואר 2007 

לכבוד

1. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון
דרך קריית הממשלה
נצרת עלית

2. מרחב תכנון מקומי גליל תחתון
בי"ס כדורי
ד.נ. גליל תחתון

הנדון: התנגדות לתכנית מתאר מפורטת מס' ג/14729 "מתחם קבר יתרו" שינוי לתכנית מופקדת ג/6383

מבוא:

1. עמותת 'זוכרות' (ע.ר. מס' 6-952-038-58) מגישה בזאת התנגדות לתכנית מתאר מפורטת מס' ג/14729 "מתחם קבר יתרו".

2. עמותת 'זוכרות' הוקמה בפברואר 2002 במטרה לקדם התייחסות אחרת של המדינה, תושביה ומוסדותיה, כלפי האסון של העם הפלסטיני, שב-1948 נהרסו רוב כפריו ועריו. פעילות העמותה נובעת מההכרה שהריסת למעלה מ-530 כפרים וערים ועקירתם מנוף הארץ הם חלק מעברם של מדינת ישראל והיהודים בה, ולא רק של העם הפלסטיני. אנו בעמותת 'זוכרות' חשות כי התייחסות חדשה, מכובדת ומכבדת אל אסון זה היא נדבך הכרחי וחיוני בתהליכי הפיוס בין שני העמים ובדרך לסיום הסכסוך ביניהם.

3. עמותת זוכרות מרכזת את פעילותה סביב האתרים בהם היו הכפרים והערים הפלסטיניות שנהרסו ב 1948. אתרים אלו אינם נהנים מהגנתם של גופים וולונטריים כלשהם, דוגמת ההגנה שמעניקה החברה להגנת הטבע לאתרי טבע או של רשות העתיקות לאתרים היסטוריים קדומים. אי לכך רואה העמותה את עצמה קשורה באופן ישיר לשינויים המתרחשים או שעלולים להתרחש במרחב היישובים שנהרסו ב-1948, כמו במקרה של מתחם קבר יתרו והכפר ההרוס חטין.

4. ההתנגדות נתמכת ע"י תצהיר מנהל עמותת 'זוכרות', מר איתן ברונשטיין, המצורף לכתב ההתנגדות.
עיקר ההתנגדות:

5. עמותת זוכרות מתנגדת באופן עקרוני וגורף לתכנית הנדונה מהטעמים שיפורטו להלן.

6. התנגדות זו אינה מתייחסת לפרט תכנוני זה או אחר בתכנית, אלא מתנגדת לכל תפיסת התכנון והמרחב שבבסיסה. תכנית בניה זו ממחישה את יחסה של מדינת ישראל בכלל ושל המתכננים בה במיוחד להיסטוריה הפלסטינית הממשית של הארץ.

7. ע"פ התפיסה הקיימת הכפרים ההרוסים מ-1948 אינם נלקחים כלל בחשבון. הם הפכו לעתודות קרקע ופיתוח כמו כל שטח פנוי אחר בארץ. לעיתים ננקטת זהירות מסוימת לגבי בניה על המסגדים ובתי הקברות של כפרים אלה, אך במקרים רבים גם הגבלה מינימאלית זו אינה מתקיימת.

8. התכנית הנ"ל מרחיבה את השטח הבנוי לעבר מה שהיה עד 1948 מרכז הכפר חטין.

9. למרות ההתעלמות מהם בתפיסת התכנון בישראל, עד כה, לא נבנו מרכזי כפרים רבים שנהרסו ב-1948. כך, גם מרכז הכפר חטין לא נבנה עד כה.

10. הכפר חטין מנה ב-1948 כ-1380 נפש והוא השתרע על קרוב ל-23,000 דונם. בשוליו היה קבר יתרו. כך הוא נראה ב-1934:

11. אחרי הנכבה נותרו בארץ מספר קטן מעקורי חטין וכיום הם קהילה המונה כ-500 נפש, אזרחי מדינת ישראל, החיים בטורעאן, נצרת, כפר מנדא, דיר חנא ועראבה. הם מבקרים תדיר בכפרם ההרוס, מתפללים במסגד שעדיין קיים ופוקדים את בית הקברות.

12. תפיסה תכנונית המתחשבת בהיסטוריה של הארץ ושל אזרחיה, מחייבת התייחסות אחרת לגמרי לבניה במקום כמו חטין.

13. הזיכרון של הכפר שהיה, שנושאים אותו אלפי פליטים, מאות מהם אזרחי ישראל, חייב להיות חלק מהותי בכל תכנון הנוגע לשטח בו היה. לכן, הידברות עימם מהותית לכל תכנון בשטח הכפר.

14. בלתי נסבלת במיוחד היא פגיעה כלשהי שתיגרם לבית הקברות או למסגד של חטין.

15. פגיעה מסוכנת נוספת הקיימת בתכנית היא לעתיקות הקיימות במקום מימי הצלבנים וסלאח א-דין.

16. ההתעלמות המוחלטת מקהילת עקורי חטין מהווה מסר ברור לכלל העקורים הפנימיים, אזרחי המדינה, לפיו הם נושלו פעם אחת בנכבה של 1948 וגם הזיכרון שלהם אינו נלקח בחשבון בהווה. המדינה הפקיעה בחוק את אדמותיהם וכעת גם מתעלמת מהזיכרון שלהם. המדינה כוננה אותם כאזרחים פגומים מלכתחילה וממשיכה לנשל אותם גם בהווה.

17. גם לפליטים הפלסטינים בגולה ולעולם הערבי כולו יש בתכנית בניה זו מסר חמור: מה שנלקח בכוח ב-1948 אינו נתון יותר למו"מ וישראל קובעת על הרכוש הזה עובדות בשטח. לכן, תכנית זו, אם תבוצע, תצמצם את האפשרויות לפתרון עתידי של סוגיית הפליטים.

18. תכנית זו מהווה גם מסר ברור ליהודים בארץ. לפיו ההיסטוריה והזיכרון הפלסטיני של הארץ אינם לגיטימיים ונידונים לכליה. כל תפיסה אחרת של יהודים את המרחב, כמו, למשל, רצון להשתייך לו, נדחית על הסף, תוך מחיקה אלימה.

19. אונסק"ו, ארגון של האו"ם לתרבות, קיבל ב-1972 את האמנה בדבר מורשת תרבותית עולמית. הצטרפו אליה עד כה 182 מדינות, ביניהן ישראל (ב-1999). נכתב בה, בין השאר, כי "הפצת התרבות והחינוך לאנושיות, לצדק, לחירות ולשלום חיוניים לכבוד האדם ומכוננים חובה קדושה שעל כל האומות למלא. (...) תרבות היא סדרה של מאפיינים שונים: רוחניים, חומריים, אינטלקטואליים ורגשיים של חברות או קבוצות חברתיות. היא כוללת בנוסף לאמנות ולספרות, גם סגנונות חיים, צורות של חיים משותפים, מערכות ערכים, מסורות ואמונות. (...) בחברתנו ההולכת ונעשית מגוונת יותר, הכרחי להבטיח אינטראקציה הרמונית בין א/נשים וקבוצות בעלות ריבוי זהויות תרבותיות (...) מדיניות של הכללה ושיתוף של כלל האזרחים מבטיחה לכידות, חיוניות חברתית ושלום. (...) ההגנה על גיוון תרבותי הינה ציווי מוסרי, חלק בלתי נפרד מכבוד אנושי. זה כולל מחויבות לזכויות אדם ולחירויות בסיסיות, במיוחד של א/נשים מקבוצות מיעוט וקבוצות ילידיות. מורשת היא הירושה שלנו מהעבר, מה שאנו חיים איתו כיום, ומה שאנו מעבירים הלאה לדורות הבאים. המורשות התרבותית והטבעית הן מקורות ללא תחליף של חיים והשראה".

20. שרידי הכפר חטין עונות להגדרות הנ"ל, במיוחד מכיוון שיש בארץ קהילת זיכרון הקשורה למקום זה.

21. בישראל יש דאגה עמוקה ומוצדקת לכל הרס של שרידי חיים יהודיים בעולם. איזה מסר אנו שולחים לעולם כאשר אנו בונים על שרידי האתרים הקשורים להיסטוריה הפלסטינית של הארץ? האם בבניה על שרידים אלה איננו מחזקים מגמות של הרס בקברות ובתי כנסת של יהודים בעולם? איך נוכל להתנגד מוסרית לפגיעה באתרים חשובים ליהודים בעולם?

22. האם יכולה ישראל לשנות כיוון 59 שנה אחרי היווסדה? זוכרות מציעה להפוך את השרידים הפלסטיניים שנותרו מהנכבה שהתרחשה ב-1948 למוקדי פיוס בין ישראלים לפלסטינים, ע"י שימורם ואזכור ההיסטוריה הערבית שלהם. בבוא היום הם גם ישמשו אתרים חשובים בדיון על שיבת הפליטים הפלסטינים.

23. מחיקתם לא תמנע את הדיון והצורך בפתרון סוגיית הפליטים, שהיא לב ליבו של הסכסוך. היא רק תחריף אותה ותקצין את העמדות הפלסטיניות.

24. בניה על שרידי חטין צריכה להדאיג גם את היהודים החיים בארץ ומעוניינים להבין את עברם. עברם של היהודים בישראל כרוך בכיבוש הארץ שהחל ב-1948 ומניעת שיבתם של רוב תושביה לבתיהם. שרידי חטין הם עדות לעבר זה ומייצגים בכך את מקורו האלים של הסכסוך בו אנו חיים. ניתן כעת לבחור בין אופציה של המשך ההרס לבין יחס מכבד לעבר הזה, יחס של כבוד לעם הפלסטיני שהובס ונושל מכאן. יחס מכבד כזה יכול לשמש אבן פינה לתחילתו של תהליך פיוס.

25. בתכנית בניה זו טמונה סכנה נוספת, של הגברת המתח בין קבוצות פלסטיניות שונות, בין דרוזים למוסלמים ונוצרים. פלגנות כזו החלה בנכבה ב-1948, וקיים חשש שהרחבת מתחם קבר יתרו על חשבון השטח של חטין יעמיק מגמה מסוכנת זו.

26. לסיכום, האתרים הערביים בארץ נושאים בתוכם את המורשת שלה. מעבר מסכסוך להשלמה בין ישראלים לפלסטינים יכול להתחיל במקומות האלה. זוכרות מציעה לא להחמיץ גם את ההזדמנות הזו בחטין ולהפוך אותו לאתר פיוס, מקום במרחב שניתן להתייחס לא/נשים שחיו בו תוך ניסיון להתפייס איתם ובכך לשים מקל בגלגלי השנאה והנקמות ההדדיות מאז 1948.

איתן ברונשטיין, מנהל
עמותת זוכרות