צוות

רחל בית אריה

מנכ''לית זוכרות

director@zochrot.org

רחל היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב, פעילה פמיניסטית ופוליטית. לקחה חלק בהקמת וניהול מיזם התקשורת הפמיניסטי העצמאי "פוליטיקלי קוראת", עבדה בארגון גישה וקודם לכן כעיתונאית בכמה כלי תקשורת. שימשה כחמש שנים ככתבת בסין, עם דגש על סיקור נושאי זכויות אדם, פוליטיקה וחברה. נולדה וגדלה על אדמות הכפרים הפלסטיניים העקורים בשית וסקריר, חיה ביפו.  

"אני בזוכרות כי אני מאמינה בתיקון ויודעת שתיקון יכול להיעשות רק אם אומרים קודם את האמת. כי רק בזוכרות מתאפשר להגיד את האמת על ההיסטוריה וההווה שלנו כישראלים תחת הפרויקט הקולוניאלי הציוני, וכי זוכרות מאפשרת להסתכל קדימה, אל עתיד שיש בו תקווה ושיבה." 

עמר אלע'בארי

מרחב שיבה וסיורים

umar@zochrot.org

עמר הוא מחנך פוליטי ומנחה קבוצות פלסטיני, בעל ניסיון רב בהנחיית קבוצות, ניהול סדנאות והרצאות בנושאי זהות, היסטוריה ויחסי הכוח בין יהודים וערבים. לפני שהצטרף לזוכרות ב- 2006 הוא ריכז בבי"ס לשלום בנווה שלום את מחלקת הנוער שארגנה סדנאות לתלמידים וסטודנטים פלסטינים וישראלים. עמר הוא בעל ניסיון של יותר מעשרים שנה בחינוך חברתי לתלמידים בבתי ספר יסודיים במסגרת תכניות חינוך בלתי פורמלי. הוא נולד בכפר משירפה שתושביו ניצלו מגירוש ב- 1948 והפכו לאזרחים במדינת ישראל. כיום עמר חי בכפר נווה שלום/ואחאת אל סלאם.

במסגרת עבודתו בזוכרות עמר הדריך מאות סיורים ביישובים פלסטיניים שנהרסו במהלך הנכּבּה על ידי מדינת ישראל, ערך וכתב עשרות חוברות על אותם ערים וכפרים, נתן הרצאות, כתב מאמרים והנחה סדנאות וקורסים רבים בנושא הנכבה, הפליטים והשיבה. עמר היה עורך שותף לשני ספרים בהוצאת זוכרות, ספר הסיורים "אומרים ישנה ארץ" (2012) וספר "עודה- עדויות מדומיינות מעתידים אפשריים" (2013).

ב- 2020 קיבל עמר פרס הוקרה על שם אנדריאה בלאו מטעם הארגון האמריקאי "פסיכולוגים למען אחריות חברתית" על פועלו בתחום האדבוקציה והעלאת המודעות לנושא הפליטים הפלסטינים וזכות השיבה.

׳׳זוכרות היא תפיסת עולם אנטי- קולוניאלית. מערערת על (אי) הסדר הקיים בפלסטין. סודקת את מערכת ההכחשה הישראלית ופוקחת את עיניהם של ישראלים המחפשים את האמת. זוכרות קוראת ופועלת למען הכרה בעוולות העבר, ומאידך מדמיינת ומקדמת, באופן ייחודי, עתיד המבוסס על תיקון וצדק הכולל יישום שיבת הפליטים הפלסטינים. לכן אני בזוכרות ועם זוכרות׳׳.   

יערה בנגר אללוף

חינוך פוליטי וקהילה

education@zochrot.org

יערה היא היסטוריונית ופעילה פוליטית. בעלת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדעי היהדות, תואר שני בסוציולוגיה (האוניברסיטה העברית בירושלים) ותואר שלישי בהיסטוריה (האוניברסיטה החופשית של ברלין). לצד העשייה האקדמית פעלה בהתארגנויות שונות נגד אי-שוויון וגזענות. כחברה בתנועת "אקדמיה לשוויון" הובילה קמפיינים נגד השתקה של קולות ביקורתיים בארץ ובעולם ופעלה נגד שיתוף הפעולה של האקדמיה הישראלית עם הדיכוי של העם הפלסטיני. בתקופת מגורייה בגרמניה לקחה בהקמת תנועה של יהודים למען דה-קולוניזציה כאלטרנטיבה לזיהוי המסוכן שבין יהדות וציונות ובין תמיכה בזכויות האדם של פלסטינים לבין אנטישמיות.

"אני בזוכרות בגלל שאני מאמינה בזכות הציבור לקבל מידע היסטורי רלוונטי לחייו. אני מתנגדת להסתרה ולהגבלת הגישה לידע ורואה בהיכרות עם הקשרים היסטוריים רחבים מפת דרך לשינוי חברתי ותנאי לקיומה של חברה דמוקרטית ושוויונית. זהו ההיגיון המנחה את העשייה של זוכרות: כמאגר מידע וגוף מחקר יסודי ומקצועי זוכרות מאפשרת להבין את העבר וההווה בהקשרם הרחב; כארגון חינוכי זוכרות עוזרת לפתח חשיבה ביקורתית ומהפכנית; כקהילה אקטיביסטית, זוכרות מזכירה שאת הידע יש לתרגם ללקיחת אחריות ולפעולה למען תיקון."

ליאת רוזנברג

פיתוח משאבים

Resources@Zochrot.org

פעילה פוליטית, פמיניסטית, הייתה בעבר מנכ"לית עמותת זוכרות, לקחה חלק שנים רבות כמתנדבת וחברת ועד מנהל במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב, וכן פעלה בתפקידי ניהול בעמותות וארגונים חברתיים שונים.

אני בזוכרות כי אני רואה חשיבות להתנגדות וחשיפה מתמדת של פשעי המשטר הציוני ועוולותיו נגד הפלסטינים וכדי שניתן יהיה לבנות חברה צודקת ומתוקנת בארץ הזאת.

נג'ואן בירקדאר

מדיה ואדבוקציה

Media@zochrot.org

נג'ואן היא פעילה פוליטית שפעלה כמייסדת, דוברת וחברה פעילה במספר קמפיינים כמו ׳׳אהבה בזמן האפרטהייד׳׳. לנג'ואן ניסיון של 10 שנים בדיבייט ואדבוקציה, ועבדה יותר מ-6 שנים בביסוס ופיתוח דיבייט בעולם הערבי עם מספר ארגונים בינלאומיים עם דגש על נושאים פוליטיים, חברתים, כלכליים וזכויות אדם. כיום, נג'ואן משמשת כחברת וועד בארגון ׳׳מי מרוויח׳׳ בנוסף לעבודתה בזוכרות וכיועצת דיבייט.

נג'ואן הצטרפה לזוכרות מכיוון שהוא אחד הארגונים היחידים העוסקים בשורש הבעיה והפתרון של ההקשר הקולוניאלי ההתיישבותי בו אנו חיים. היא נשארת בזוכרות בגלל המחויבות שלה לעבודה קהילתית, הלמידה המתמשכת והגישה הביקורתית והפמיניסטית המופנמת, שלא רק נותנות לה תקווה ותמיכה, אלא מניעות את דמיונה הרדיקלי מנכבה לחזון צודק של שיבה.

 

ועד מנהל

מייסון בדווי 

בעלת תואר ראשון ושני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת ת"א, לימודי תעודה באימון אישי Coaching  טכניון ולימודי תעודה בהנחיית קבוצות בקונפלקט בבית ספר לשלום בנווה שלום -וואחת אלסלאם. 

מייסון בעלת ניסיון מקצועי רב שנים בתחום קידום זכויותיהם האזרחיות, החברתיות והפוליטיות של הפלסטינים גם אזרחי ישראל וגם פלסטינים מהשטחים הכבושים. כיהנה בתפקיד רכזת פרויקטים ותחקירנית שטח במחלקת המיעוט הערבי באגודה לזכויות האזרח. הייתה חברה בצוות ההכשרה של הקורס לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים כסוכני שינוי בתחום הישראלי פלסטיני, המאורגן על ידי ביה"ס לשלום. 

היא הנחתה קורסים העוסקים בקונפליקט הישראלי-פלסטיני, שהתקיימו באוניברסיטאות חיפה, תל- אביב, ובאר שבע. בנוסף מייסון כיהנה כרכזת שותפה עבור פורום "נשים לתקציב הוגן"- מרכז אדוה , וניהלה פרויקט כלכלה חברתית ויישום תקציב מגדרי ברשויות המקומיות מטעם מרכז אדוה. כיום מייסון  מנהלת את פעילות המגדר בארגון יש דין- ארגון מתנדבים לזכויות אדם ומתעדת הפרות זכויות אדם בגדה המערבית.

''בחרתי להיות בזוכרות בשל המוסריות של העמותה הזו בפעילות שלה לתקן את העוול שנגרם לפלסטינים ב 48 . זוכרות בשבילי היא החלום והשאיפה לחיות עם בני משפחתי הפליטים.''

 

איה זינאתי

איה זינאתי, פעילה פלסטינית פמיניסטית פוליטית מהעיר לוד, גרה בשנים האחרונות בחיפה. 

מייסדת פרויקט ׳׳חלקאת אסתקבאל׳׳ סיורים פמיניסטיים פוליטיים בערים וכפרים פלסטינים ב- 48 ובגדה המערבית, לתיעוד הנרטיב הפלסטיני מנקודת מבט פמיניסטית ולחיזוק הקשר בין הנשים הפלסטיניות. 

עובדת כיום כמנהלת פרויקטים ומארגנת לשינוי חברתי בארגון שתיל. ניהלה בעבר ועד הפעולה לדיני אישות- קואליציה של ארגונים פמיניסטיים פלסטיניים וארגוני זכויות אדם ועורכות דין עצמאיות הפועלות לזכויות הנשים בדיני אישות. 

עבדה חמש שנים כתחקירנית בארגון ׳׳גישה׳׳- המרכז לחופש תנועה לתושבות ותושבי רצועת עזה, עסקה  בהשפעות השליטה הישראלית בעזה על חיי היומיום ועל תפקוד החברה האזרחית, תשתיות, ארגוני נשים ועוד. 

סייעה בהקמת פרויקט ׳׳אנחנו שמעבר לגדר׳׳- פרסום סיפורים אישיים של תושבי ותושבות עזה והשלכות הכיבוש והסגר הישראלי עליהם.
פעילה במסגרות פלסטיניות שונות, מתוכן יוזמה לתמיכה בזכויות  האסירות הפלסטיניות. 

׳׳אני לוקחת חלק בפעילות של זוכרות מאז שהייתי מתבגרת. כאישה פלסטינית שמגיעה ממשפחה שעברה נכבה, איבדה את כל רכושה וקרקעותיה, גורשה וחלק גדול ממנה הפך לפליטים ופליטות, אני יודעת שדרך זוכרות נוכל לדעת שאיש לא יוכל באמת לטרפד את זכותנו הבסיסית לשוב, כי לצד המאבק הפלסטיני, ארגון זוכרות ימשיך להגיד את האמת, ולהעביר את המסר של צדק, הוגנות, וחירות. לכן חשוב לי להיות חלק מהעשייה המשמעותית שזוכרות מקדמת, ואף להעצים בה את הקול הפלסטיני הפמיניסטי.׳׳

מוניר נוסייבה

מוניר הוא עורך דין ואקדמאי המתמחה בזכויות אדם ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת אל קודס בירושלים, פלסטין. הוא המנהל ומייסד שותף של הקליניקה לזכויות אדם באל-קודס, הקליניקה המשפטית חינוכית המורשית הראשונה בעולם הערבי. מוניר מנהל את המרכז לפעולה קהילתית בירושלים. הוא בעל תואר שני בלימודי משפט בינלאומי מאוניברסיטת וושינגטון ודוקטורט מאוניברסיטת ווסטמינסטר, לונדון, שם כתב תזה עם עקירה כפויה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, משפט בינלאומי וצדק מעברי. מוניר הצטרף לוועד המנהל של זוכרות בגלל אמונה בחשיבות התפקיד של הארגון הייחודי הזה בהגנה על זכותם  של פליטים פלסטינים לשוב לביתם, ובשל המחקר והפרקטיקה של זוכרות להמשיג את השיבה באופן מעשי.   

 

אליה מיכאלי 

בעלת תואר ראשון בחינוך חברתי-קהילתי ואזרחות ממכללת "אורנים" ותואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.  מחנכת ומורה לאזרחות בבית הספר "הגימנסיה העברית הרצליה" בתל אביב. 

"אליה הצטרפה לזוכרות מפני שזה הארגון היחיד שעוסק בזכות השיבה של הפלסטינים באופן הכי מובהק ומשמעותי עד כה בישראל ואני מזדהה עם ערכיו, חזונו ופעולותיו השונות כבר שנים רבות. כמורה ומחנכת שמלמדת ועוסקת בנכבה ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, זוכרות מהווה עבורי מקור ידע משמעותי לעשייה חינוכית-פוליטית ולכן, זו זכות עבורי לקחת חלק בארגון זה."

 

מורן בריר

משלבת תחומים של חינוך, קולנוע, ניו מדיה ואקטיביזם ועובדת עם ארגוני החברה אזרחית.

למדה תואר ראשון בקולנוע ותקשורת באוניברסיטת ת''א, לימודי תעודה בהנחיית קבוצות בבית ספר לשלום בנווה שלום וואחת אלסלאם, ולמדה לתואר שני בפיתוח קהילות באוניברסיטה העברית בירושלים.

מורן פעילה בזוכרות מאז שנת 2010: בין היתר היתה מעורבת בקבוצות חשיבה על שיבת פליטים פלסטינים, צוות היגוי של פסטיבל הקולנוע 48 מ''מ ושותפה ביצירת התערוכה ''קקל החדשה''.

''הצטרפתי לזוכרות כי בשבילי היא בית פוליטי ובית רגשי. זה ארגון שמנתח את המציאות הקולוניאלית בישראל-פלסטין בבהירות בלתי מתפשרת, ולצד זה נוקט פעולות לקידום חזון של עתיד צודק ומתוקן, ולצד זה נותן מקום לתהליכים הרגשיים המתרחשים בעת תהליכים פוליטיים. אני בזוכרות כי היא נותנת לי תקווה, ותקווה זה הכח המניע אותי לפעול אל מול מציאות של אי צדק ועוולות.''

ניבה גרינצווייג

מגיעה עם ידע וניסיון רב בתחומים של הסברה ציבורית והפקה של כנסים בינלאומיים בעולמות של ארגונים ללא מטרות רווח. כמו כן בעלת ניסיון בעבודה במשאבי אנוש ואופרציה בעולם ההייטק, תוך התמקדות בסטארט-אפים. לניבה תואר ראשון בתולדות האמנות בתוכנית ללימודים רב תחומיים (פילוסופיה ולימודי הודו) מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן, יש לה תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני מהמכללה האקדמית למנהל. ניבה חיה בתל אביב עם משפחתה ושני חתולים. בין העבודה למשפחה היא חברת ועד מנהל בזוכרות. 

''למדתי על זוכרות לראשונה מאחת מחברותי הטובות לפני יותר מ-17 שנים. בהתחלה הייתי המומה מהמידע על הנכבה וזה גרם לי לשאלות קשות לגבי הזהות שלי כיהודיה פריווילגית שחיה בארץ הזו. השיחה המתמשכת על זכות השיבה ועל השיבה עצמה, כמו גם ההכרה באחריות לנכבה זו התקוה שלי לעתיד בארץ הזו. העבודה של זוכרות היא תקוה בהתגלמותה, תקוה לבית טוב יותר עבור הילד שלי.''