זוכרות - סיור במיעאר

סיור במיעאר - דיווח הכפר השתרע על שטח רחב מאוד. כיום ישנם מספר יישובים יהודיים שיושבים על אדמות הכפר: יודפת, משגב, יעד ועצמון.

12/04/2002

נפגשנו עם אנשי מיעאר בכבול. קבוצה קטנה בשלוש מכוניות. כבר במקום המפגש על רקע הירוק הנהדר של הגליל, הצביע הייבי זקי על חורשת האקליפטוסים. כאן היה הכפר דמון. הסברסים המבצבצים מבין האקליפטוסים הם עדות יחידה לעבר. שתילת עצי האקליפטוסים במקום שפעם שכן כפר הנה מדיניות שאנו פוגשים פעם אחר פעם. מעניין איך קיבלו עצי האקליפטוס האיתנים והגאים משמעות חדשה, איך הפכו לאנדרטה לאסון הפלסטיני.

נכנסנו לכפר מיעאר דרך כביש מסודר שלמרגלותיו שלט עץ עם אותיות צהובות המבקש מהעוברים והשבים לשמור על הניקיון. 'קרן קיימת לישראל' חתום על השלט. והיא זו שאחראית גם לספסלי העץ הנוחים המשמשים לפיקניק. מי שנקלע למקום אינו יכול לדעת שהוא נח על אדמות הכפר מיעאר.

בית הקברות של הכפר השתרע פעם על שטח גדול, מספר לנו הייבי זקי. המצבות מרשימות מאוד. באחת עוד ניתן לקרוא חלק מהכיתוב.

הייבי זקי הוא היחיד מבין מלווינו שנולד בכפר. בגיל שש גורש יחד עם משפחתו. כיום הוא גר בכפר כבול . חלק מפליטי מיעאר הגיעו לסוריה וללבנון וחלק אחר כמו מארחינו מתגוררים בכפרים אחרים באזור. עד היום הם על תקן של אורחים בכפרים אלה.

שריף אבו דעוף, המכונה אבו עמר, לא נולד במיעאר. רק שמע סיפורים. כיום הוא חי עם משפחתו בשעב. בדרך הצביע על באר- מים, אבו עמר התקרב וזרק אבן לבדוק האם עדיין נותרו מים. הבאר יבשה.

פריחת החרציות בעיצומה, הכל כל כך יפה: הירוק מסביב, הריח המסחרר, האוויר הנעים. הפער בין המקום המדהים לבין הסיפורים הקשים גדול מאוד. הכפר מיעאר נהרס פעמיים: הפעם הראשונה על ידי האנגלים בשנת 1938 , והפעם השנייה על ידי אנשי ההגנה בשנת 1948 . תושבי הכפר נאלצו לראות פעמיים את בתיהם נהרסים תוך 10 שנים. העילה להריסת הכפר: כ- ארבעה רובים שנמצאו ברשותם של צעירים שברחו ללבנון בתחילת 1948.

הכפר השתרע על שטח רחב מאוד. כיום ישנם מספר יישובים יהודיים שיושבים על אדמות הכפר: יודפת, משגב, יעד ועצמון. ועדיין על חלק מאדמות הכפר אין יישובים יהודיים.

עבד נמרני לא נולד בכפר, הוא דור שני לעקורי מיעאר. יש ברשותו מסמכים רבים, צילום אווירי משנת 1946 ואינספור סיפורים אישיים שהוא אוסף בקפדנות רבה. תיעוד הכפר הפך לפרוייקט עבורו: הוא מקליט, כותב וחוקר. בין היתר הראה לנו עבד ספר שהיה ברשותם של שייחים בכפר ובו נרשמו תולדות הכפר בכתב יד במשך כמה דורות.