בֵּית שַנָּה

מידע

מחוז: אלרַּמְלָה

מספר תושבים 1948: 240

תאריך כיבוש: 1948-07-15 00:00:00

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: קיבוץ שעלבים

רקע:

הכפר, ששכן על גבעה גבוהה מוקפת בגבעות נמוכות יותר, השקיף למרחקים לכל כיוון, למעט צפון. הגבעה השתפלה בהדרגה דרומה, והובילה לואדי שהפריד את אדמות הכפר מאלה של הכפר השכן סלבית. ב-1596 חיו בבית שנה 22 תושבים, לפי רישומי המס העות'מניים. בסוף המאה ה-19 הכפר לא היה מיושב, ורק שרידי הריסות נראו בו. בתקופת המנדט סווג הכפר ככפרון (hamlet). ב-1931 נמנו בכפר בית שנה ובכפר סלבית הסמוך 406 תושבים, שהתגוררו ב-71 בתים. בתי בית שנה נבנו צמודים זה לזה, מאבן ומלבני בוץ וקש. ב-1944-45 נמנו בבית שנה 210 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 3,617 דונם. האדמות החקלאיות של הכפר השתרעו על מישור או על גבעות נמוכות. האחרונות שימשו את תושבי הכפר למרעה, ואילו על אדמות המישור הם גידלו דגנים, זיתים, ענבים, תאנים, תפוחים, שקדים וירקות. שתי ח'ירבות עתיקות שוכנות ממערב ומצפון-מזרח לכפר, ונמצאו בהן יסודות כנסייה ובניינים אחרים, בורות מים ובתי בד חצובים בסלע.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. על אדמות הכפר לא נבנו יישובים ישראליים. צמחיית בר ועיי חורבות ובהם אבנים מבתי הכפר מכסים את אתר הכפר, וגדלים בו עצי תות, זית ושקד. כל האתר מגודר וכנראה משמש למרעה. בגבעה שממזרח לכפר ניצב חדר עשוי לבנים, וסביבו גדלים עצי פרי.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 366-367

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הכפר התרוקן ככל הנראה ב-15-16 ביולי 1948, בשל מתקפה צבאית נגדו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 590).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 244 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).
לפי אנציקלופדיה מפה, חורבת בית שנה היא חורבה עתיקה, כחצי קילומטר מקיבוץ שעלבים, אשר שמה הולך בעקבות השם הערבי של החורבה, בית שנא. במקום שרידי מבנים, בורות מים וקברים מהתקופה הביזנטית  (אנציקלופדיה מפה, 2000, 1: 188). קיבוץ שעלבים הוקם על אדמות הכפרים הנטושים סלבית ובית שנה (שם, 7: 183).
 

תמונות

סרטונים

חוברות

אחר