מידע
מחוז: אלנָּאסִ'רָה (נצרת)
מספר תושבים 1948: 5020
תאריך כיבוש: 16/07/1948
יחידה כובשת: חטיבת כרמלי
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: ציפורי, הסוללים, הושעיה, חנתון, אלון הגליל
רקע:
הכפר שכן על המורדות הדרום-מערביים של גבעה סלעית, שישה ק"מ מצפון לנצרת, במקום שהיה מיושב באופן כמעט רציף החל מהתקופה ההלניסטית. זמן קצר לאחר הכיבוש הרומי הפך המקום למרכז מנהלתי לכל הגליל. במקום התגלה פסיפס רומי וכן אמפיתיאטרון רומי שהכיל כמה אלפי אנשים ונבנה כנראה במאה הראשונה לספירה. לאחר דיכוי המרד היהודי הראשון בשנת 70 לספירה, הפכה העיירה בהדרגה למרכז יהודי דתי, ונקראה אז סֶפוֹריס [ציפורי]. מאוחר יותר, תחת שלטון אדריאנוס, היא נקראה דיאוֹקיסריה. בתקופה הביזנטית היו בה קהילה יהודית לצד קהילה נוצרית. העיירה נכבשה על-ידי המוסלמים בשנת 634 לספירה. הצלבנים, שקראו לה לֶה-סֶפוֹרי, בנו בה מצודה; סֿלאח אל-דין כבש אותה מידיהם אחרי קרב חיטין ב-1187. סֿפוריה נזכר לאורך השנים בכתביהם של גיאוגרפים והיסטוריונים מוסלמים, והיה ביתם של כמה הוגים ערבים ומוסלמים. ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 2,200 נפש. ב-1745 בנה ד'אהר אל-עומר אל-זיידני, ששלט בפועל על צפון-פלסטין במחצית השנייה של המאה ה-18, מצודה במרומי הגבעה שמעל סֿפוריה, על יסודות מבנה ביזנטי. כנסיית אנה הקדושה נבנתה בכפר על חורבות קתדרלה גדולה משלהי המאה הששית. בתחילת המאה ה-19 ציין נוסע בריטי שכל תושבי הכפר היו מוסלמים וחורבות סנט-אנה נהרסו כליל. בסוף אותה מאה נאמד מספר התושבים ב-2,500. סֿפוריה המודרנית הייתה הכפר הגדול ביותר במספר תושביו ובשטח אדמותיו בנפת נצרת. ב-1931 התגוררו בכפר ובעַרַבּ אל-חוּג'ירַאת ועַרַבּ אל-חַגַ'גירה הסמוכים 3,147 תושבים ב-747 בתים. ב-1944-45 חיו בכפר 4,330 תושבים בבתי מלט ובוץ, ושטחו עמד על 55,378 דונם. צורת הכפר הייתה מלבנית עם רחובות המצטלבים במרכז המסחרי. היו בו שני בתי-ספר יסודיים, לבנים ולבנות, ומועצה מקומית שהוקמה ב-1923. סביב הכפר היתה אדמה פוריה עם מקורות מים עליים ותת-קרקעיים. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות, וזיתים היה הגידול העיקרי. תושבי הכפר גידלו גם דגנים.
האזכור הראשון של התקפה על הכפר הופיע ב'ניו יורק טיימס', שציטט מנשר של חיל האויר הישראלי שתיאר פגיעות ישירות על הכפר ב-30 למאי 1948. הכפר נכבש מאוחר יותר, על-ידי גדוד משוריין של חטיבה שבע ושני גדודי רגלים של חטיבת כרמלי, כמקדמה להתקפה על נצרת במהלך מבצע דקל. 'ספר תולדות ההגנה' גורס שבליל ה-15 ביולי הכוח המשולב תקף את הכפר בהפתעה והכפר כמעט לא גילה התנגדות. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין לעומת זאת שהכפר גילה התנגדות חזקה, ולכן נהרס ותושביו גורשו. הוא מוסיף שתושבי הכפר סייעו בעבר לאנשי קאוקג'י והתנכלו לישוב היהודי במאורעות 1936-1939. תושבי סֿפוריה עצמם סיפרו מאוחר יותר להיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל שכפרם הופצץ על-ידי שלושה מטוסים ישראלים בליל ה-15 ליולי, שהטילו "חביות מלאות חומר נפץ, חלקי מתכת, מסמרים וזכוכית". ההפצצות הרגו ופצעו מספר תושבים ורבים נמלטו לבוסתנים כדי למצוא מחסה. מיליציית הכפר נשארה במקום וחבריה נלחמו ללא תיאום וארגון. עם תום הקרב בבוקר החליטו רבים מבין המסתתרים בבוסתנים לעזוב צפונה או מזרחה. תושבי-הכפר דיווחו שמספר קטן של אנשים נשאר בכפר ומעטים מאד הצליחו לחזור ולקחת את רכושם. ההיסטוריון בני מוריס אומר שהנשארים גורשו בספטמבר 1948, אבל מאות "הסתננו חזרה" בחודשים הבאים, עד כדי כך שהשלטונות הישראלים חששו שהכפר יחזור לגודל אוכלוסייתו המקורי. ישובים יהודיים בסביבה חמדו את אדמות סֿפוריה. פקיד התיישבות בכיר אמר בנובמבר 1948: "ליד נצרת יש כפר (...) שאדמותיו המרוחקות דרושות ליישובים שלנו. אולי אפשר לתת להם מקום אחר לעבוד" [מוריס, 1991, 321]. בינואר 1949 הועמסו תושבי הכפר על משאיות וגורשו לכפרים הערבים עילוט, אל-ריינה, וכפר כנא. החל מפברואר חולקו אדמות הכפר לקיבוצים שדה נחום, חפציבה והסוללים.
[מושב] ציפורי נוסד ב-1949 על אדמות הכפר, שלושה ק"מ מדרום לאתר-הכפר. באותה שנה נוסד גם קיבוץ הסוללים על אדמות הכפר, ממערב לאתר. מאוחר יותר הוקמו ישובים נוספים על אדמות הכפר: אלון הגליל ב-1980, הושעיה ב-1981 וחינתון,מצפון-מערב לאתר, ב-1984. כיום נותרו רק מעט בתים על תילם מהכפר. על מקום הכפר נטעה הקרן הקיימת לישראל חורשת אורנים לזכר אישים ומאורעות שונים, כגון יום העצמאות של גואטמלה. שרידי מצודת ד'אהר אל עומר עדיין ניצבים במרומי הגבעה, אם כי חלק מקירותיה קרסו, ומסביבה חפירות ארכיאולוגיות. בצד הצפוני של הכפר עדיין ניצב מנזר אנה הקדושה, אשר משמש בית יתומים לילדים פלסטינים. גם כנסייה רומית אורתודוקסית נותרה באתר. לצד הכביש הדרומי אל הכפר יש בית כנסת שהיה במקורו אתר קדוש מוסלמי, ולידו בית קברות ישראלי חדש.
מידע ממקורות נוספים:
ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שב-14-15 ביולי הגיעו לסֿפוריה אלפי פליטים משפא-עמר. הוא מתאר את התקיפה האוירית על הכפר בליל ה-15 ביולי והבריחה ההמונית בעקבותיה, ומציין שרוב התושבים ברחו ללבנון, מלבד כמאה איש, רובם זקנים, שנשארו בכפר וגורשו ממנו כעבור מספר חודשים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 269).
על-פי PalestineRemembered.com נלחמו בצד הכפר מתנדבים של צבא השיחרור הערבי, כמה אנשי מיליציה פלסטינים מקומיים ואולי גם כמה חיילים של הצבא הסורי (http://www.palestineremembered.com/Nazareth/Saffuriyya/index.html).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 5,023 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי ציפורי וחורשת קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
תמונות
סרטונים
סֿפוריה היה הכפר הגדול ביותר במחוז אל-נאסרה (נצרת) לפני הנכבה, מספר תושביו היה כ- 5000 בני אדם, כולם.ן גורשו, רובם.ן ללבנון, ושיבתם.ן נאסרה על ידי מדינת ישראל.
פליטה מכפר סֿפוּרִיּה
פרויקט עֻדנא (שבנו) הוא פרויקט פוליטי-חינוכי לקידום חשיבה על משמועותה של השיבה בפועל של הפליטים הפלסטיניים לעריהם\כפריהם ואדמותיהם.
הסרט משמיע את קולם של פלסטינים החיים במחנות פליטים בלבנון זה יותר מששים שנה, לאחר שעזבו את מולדתם ב-1948, לבלי שוב.
מפקד בהגנה שהשתתף בכיבוש וגירוש כפרים פלסטינים בגליל התחתון ב 1948.
הסרט מתמקד בדור השלישי לנכּבּה, בדילמות סביב זהותן ואף בחשש מאובדנה. מֻנא דֽֿ'אהר, בת 17, נכדתו של הפליט אבו ערבּ מסֿפוריה, לוקחת אותנו למסע חיפוש אחרי סיבות פיצול הזהות הפלסטינית והתנפצותה בקרב הנוער שמגדירים עצמם כישראלים. מצד שני, מֻנא שופכת אור על אירוע העקירה של משפחתה מסֿפוריה, אשר ממשיך ללוות את סבהּ עד היום, ובזכותו עברו פרטי הסיפור מדוד לדור, והגיעו גם אליה.
חוברות
אחר
אירועים אודות האתר
סיורים לאתר
פעילויות אודות האתר
