תגובות לטקסט "מתחת ליערות"
מחבר.ת: כותבות/ים שונות/ים 02/2014
פי היקר,אני פונה אליך כך כיוון שדבריך נגעו בי ואני מרגישה אליך קירבה עצומה שנובעת מהטקסט והמעשים המתוארים בו. גם אני כמוך עברתי תהליך של הבנה וראייה הדרגתיים שהציפו אותי. אני יודעת שזה לא פשוט ורוצה לחזק אותך בדרך האמיצה שבחרת.
העובדה שאתה עומד בראש מוסד כמו קק"ל יכולה להוות דוגמא לאחרות ואחרים שימשיכו בדרכך.יישר כוח!
מתחת ליערות
מחבר.ת: איתן ברונשטיין אפריסיו 02/2014
למה לא פשוט להכיר במה שעשינו, הרסנו וכיסינו? יהושע כורת לעובד את הלשון אבל שלנו אינה כרותה ועלינו להשתמש בה כדי לומר אחרי 65 שנה ובקול גדול: היו כאן חיים שלמים שהרסנו עם הקמת המדינה ויערות קק"ל מכסים על חורבותיהם.
השולחן של מי שכבר לא
מחבר.ת: מלי דה-קאלו 01/2014
ההחלטה לעשות את סרט הוידיאו הבשילה כשהתערוכה נרקמה, בגלל ובזכות ההקשר של המקום – זוכרות. אני לא בטוחה שבהקשר אחר הייתי מצליחה להוציא זאת גם ממני וגם ממנה. הסיפור שבעצם סופר על ידי אימא שלי לפני שנים כשהיא הסכימה לדבר על דברים מסוימים, היה שכאשר הגיעו לארץ הם הובלו והוכנסו למעברת פרדס כץ. אימי סיפרה שהתנאים הנוראים ששררו במעברה הזכירו לה את המחנות במידה מסוימת והיא לא הסכימה להישאר שם. לאחר בקשות רבות אישרו להורי מהסוכנות לקבל דירה ונתנו לה כתובת ביפו ומפתח. הם הגיעו ליפו ונכנסו לבית ערבי גדול מוקף גדר. לדבריה הבית היה יפה אבל בקדמת החצר הגדולה עמד שולחן אוכל וכסאות והיו כלי אוכל ושאריות אוכל על השולחן והתחושה הייתה שהוא ננטש בבהלה. כשהם ראו זאת הם נדהמו ולא הסכימו לגור במקום שהזכיר להם את הפלישה והגירוש מבתיהם בפולין. הם החזירו את המפתח ועברו לגור בבית אריזה.
טיטבא : כלת הר כנען מאז ימי קדם
מחבר.ת: מוחמד נמר סעדי 2014
ספרו של הפליט מוחמד סעדי
אני משם, מאלקֻבַּאבּ
מחבר.ת: יוסף האייר 12/2013
לומדים לשדוד: על אדמות הנגב, 1948
מחבר.ת: גדי אלגזי \ אתר העוקץ 07/11/2013
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
הניסיון של זוכרות לנוכח אתגר המדינה היהודית
מחבר.ת: איתן ברונשטיין אפריסיו 10/2013
על הולדתה של זוכרות, מטרותיה וחלק מדרכי פעולתה, הצלחותיה ואתגריה. על היהודי - ערבי בפעילות הארגון. משולב בביוגרפיה של מייסדה.
ותודה ללוחמים
מחבר.ת: עמי אשר 10/2013
כששומעים עדויות כאלו יש תחושה חזקה שהזמן עמד מלכת. שביט מכיר בכך כשהוא כותב בסוף מאמרו "טורים כמו הטור של לוד אף פעם לא מפסיקים לצעוד". יש רק דרך אחת לעצור את הטור הזה, ולא באש מקלע.יש לאפשר לצועדים האלה ולצאצאיהם לסוב לאחור ולחזור לביתם. רק אז יתחיל ההווה שלנו, של כולנו.
