מידע
מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)
מספר תושבים 1948: 710
תאריך כיבוש: 09/04/1948
יחידה כובשת: ארגון (אצ״ל) & לח"י (שטרן(
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: הר נוף, גבעת שאול ב' (ירושלים)
רקע:
הכפר נבנה על המורדות המזרחיים של גבעה, בגובה 780 מטרים מעל פני הים, כקילומטר ממערב ל ירושלים. בקצה הדרום מערבי של הכפר נצבה חורבה גדולה שנודעה כ"דֵיר" (מנזר). גרעין הכפר בתקופה העות'מנית המוקדמת היה בח'רבת עין אל-תוּת, כחצי קילומטר ממערב לאתר הכפר החדש. ב-1596 חיו שם 39 תושבים. הכפר במקומו החדש נקרא על שם שיח' יאסין, שקברו ומסגד על שמו ניצבו בסמוך לחורבות הדֵיר. דיר יאסין, כמו גם ח'רבת עין אל תות, הכילו שרידים ארכיאולוגיים כגון קירות, קשתות, בורות-מים וקברים. ב-1906 נבנתה שכונת גבעת-שאול, השכונה המערבית ביותר של ירושלים, מעבר לעמק. עד שנות ה-1920 התפרנסו תושבי הכפר בעיקר מחקלאות ומגידול חיות-משק. האזור מסביבו היה עשיר באבן-גיר, חומר הבנייה המועדף בעיר; בתחילת תקופת המנדט החלו תושבים מהכפר לחצוב מחצבות גדולות ופיתחו תעשייה הולכת ומשגשגת של חיתוך ועיבוד אבן. התושבים האמידים יותר השקיעו בקניית משאיות ואחרים נעשו נהגי משאיות. ב-1935 הוקמה חברת אוטובוסים מקומית בשיתוף עם הכפר לִפְתָא. ב-1931 התגוררו בכפר 428 תושבים ב-91 בתי אבן עם קירות עבים שהיו בנויים ברובם בצפיפות והופרדו בסמטאות צרות ומתפתלות. עם שגשוג הכפר, נבנו בו בתים חדשים לכיוון ירושלים. ב-1948 חיו בכפר 750 תושבים מוסלמים ב-144 בתים; שטח הכפר עמד ב-1944-45 על 2,857 דונם, מהם 153 שנרכשו בידי יהודים. בתחילת ימי המנדט למדו ילדי הכפר בבית הספר בלִפְתָא או בקַאלוּנְיָא. ב-1943 נבנו בכפר, במימון תושביו, בית ספר יסודי לבנים ושלוש שנים מאוחר יותר אחד לבנות. היו בכפר גם מאפיה, שני בתי הארחה, מועדון חברתי, קרן חיסכון, שלוש חנויות, ארבע בארות ומסגד שני שהשקיף אל הכפר. בסוף תקופת המנדט עבדו תושבים רבים מחוץ לכפר, במחנות הצבא הבריטי כמלצרים, נגרים ומנהלי עבודה או כפקידים ומורים בשירות הציבורי המנדטורי; רק 15% עסקו בחקלאות בתקופה זו. יחסי הכפר עם שכניו היהודים היו טובים בתקופה העות'מנית, בעיקר כשרובם היו דוברי ספרדית ממוצא ספרדי או ממוצא תימני. עם השנים הדרדרו היחסים במהירות והגיעו לשפל בתקופת המרד הגדול של 1936-39. היחסים שבו והשתפרו בתקופת התנופה של התעסוקה המלאה של מלחמת העולם השנייה. ב-1948 היה דיר יאסין כפר משגשג ומתרחב שחי בשלום יחסי וקיים קשרים עסקיים עם שכניו היהודים.
בדיר יאסין נערך הטבח הידוע ביותר ואולי העקוב מדם ביותר במלחמה. למרות שהטבח בוצע בידי אצ"ל ולח"י, הכפר נכלל במסגרת מבצע נחשון של ההגנה. יחידת פלמ"ח עם מרגמות השתתפה בהתקפה אחרי שהתושבים בלמו את התקפת הפתע הראשונית של כוחות אצ"ל ולח"י. 'ספר תולדות ההגנה' מוסר שלדוד שאלתיאל, מפקד ההגנה בירושלים, נודע על תכנית אצ"ל ולח"י לתקוף את הכפר, למרות שהכפר חתם על הסכם אי לוחמה עם ההגנה. שאלתיאל אמר שאין לו התנגדות, בתנאי שהתוקפים יחזיקו בכפר. במהלך ההתקפה הוא סיפק תחמושת לכוחות התוקפים לפי בקשתם. ה'ניו יורק טיימס' דיווח ש-20 אנשי הגנה, 45 אנשי אצ"ל ו-45 אנשי לח"י כבשו את הכפר. לפי ההגנה, עם שחר ב-9 באפריל 1948 החלו 80 אנשי אצ"ל ו-40 אנשי לח"י לתקוף את הכפר. ארבעה מהתוקפים נהרגו. 'ספר תולדות ההגנה' מוסר שהם בצעו טבח בלי להבחין בין גברים ונשים, ילדים וזקנים, ולסיום העמיסו חלק 'מהאסירים' שנפלו לידיהם על מכוניות וצעדו איתם ברחובות ירושלים במצעד ניצחון, מול תרועות של המון יהודים. לאחר מכן, 'אסירים' אלה הוחזרו לכפר ונהרגו. הקרבנות כללו גברים, נשים וילדים, בסך הכל 245 אנשים". ה'ניו יורק טימס' דיווח שכמחצית מהקרבנות היו נשים וילדים. שבעים נשים וילדים נוספים מהכפר נמסרו לצבא הבריטי בירושלים. אחרי הטבח, אנשי לח"י ואצ"ל ליוו קבוצה של כתבים אמריקאים לבית בגבעת שאול, בו סיפרו שפוצצו עשרה בתים בכפר ושזרקו רימונים לבתים. הכפר עבר לידי ההגנה למחרת. הצהרה של ההגנה הודיעה: אנו נשמור על הקברים ושאר הרכוש, ונחזיר לבעליהם כשתגיעה השעה. הטבח גונה בידי הרשויות הציוניות העיקריות, כולל ההגנה, הסוכנות היהודית והרבנות הראשית. ההשפעה של טבח דיר יאסין על בריחת הפלסטינים מעורר מחלוקת ערה במעגלים ישראליים ופלסטיניים.
בקיץ 1949 יושבו כמה מאות מהגרים יהודים ליד דיר יאסין בשכונה שנקראה גבעת שאול ב'. ארבעה אנשי רוח מובילים כתבו לבן גוריון וביקשו שהכפר ישאר ריק כ"סמל נורא וטראגי", אך בקשותיהם החוזרות ונשנות לא נענו. גבעת שאול התפשטה על החלק המזרחי של הכפר וכיום גבעת דיר יאסין ואתר הכפר מוקפים מכל צידיהם בבנייה עירונית. רבים מבתי הכפר על הגבעה עודם עומדים ושולבו בבית חולים ישראלי לחולי נפש שהוקם באתר. כמה בתים מחוץ לתחומי בית החולים משמשים למגורים ולמסחר, או כמחסנים. מחוץ לגדר בית החולים מצויים עצי חרוב ושקד וגזעים של עצי זית. כמה קירות ניצבים בצד הדרום מערבי של האתר. בית הקברות של הכפר, מדרום-מזרח לאתר, מוזנח ומאויים על ידי תלי עפר מכביש שנסלל סביב גבעת הכפר. עץ ברוש גבוה אחד עומד בלב בית הקברות.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 289-292
מידע ממקורות נוספים:
ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מצטט מחקר של אוניברסיטת ביר זית לפיו נהרגו בדיר יאסין 110-120 ערבים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 485). כמו כן מדווח מוריס על מעשים של השחתת גופות ואונס. הניצולים מהטבח הוגלו לירושלים המזרחית (שם, 158). בין אנשי הרוח שמחו על יישוב דיר יאסין ביהודים היו מרטין בובר (שם, 261).
על-פי PalestineRemembered.com, רבים מניצולי הכפר הגיעו למחנות פליטים באזור ירושלים, וכמה מהם לעמאן (http://www.palestineremembered.com/Safad/Safsaf/index.html).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 708 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
תמונות
סרטונים
חוברות
אחר
פרסומים
עדויות אודות האתר
אירועים אודות האתר
סיורים לאתר
תערוכות אודות האתר
פעילויות אודות האתר